עסקים בקריות

הכתבה נשלחה בתאריך 31/08/2013 23:10:18
אני ובעלי החלטנו שאנו משקיעים בחנות ירקות ופירות בקריות. עסקים בקריות.
בעלי ואני היינו שכירים במשך שנים. עבדנו קשה, הרווחנו שכר שאפשר לחיות ממנו, אבל תמיד הרגשנו שחסר משהו, שאנחנו רוצים עוד. בעלי תמיד היה אומר: "נמאס לי לעשות כסף עבור מישהו אחר". היה לי נוח להיות שכירה כך שמעולם לא הבנתי את זה. עד שהבאנו ילד לעולם ואז הבעיות עם המעסיק שלי התחילו. כשהילד היה חולה הייתי נשארת לטפל בו בבית. החסרתי המון מהעבודה בשנה הראשונה לחיי הילד וזה ערער את מקומי בעבודה. בסופו של דבר, המעסיק פיטר אותי. הוא היה נחמד ודיבר בצורה רהוטה ואמר שיש קיצוצים בחברה. אבל אני הייתי היחידה שפוטרה. יצאתי מאוד פגועה ולקח לי זמן להתאושש. הבנתי אז את דבריו של בעלי. הרי השקעתי את מיטב שנותיי, נתתי מעל ליכולות שלי עבור בעל חברה ששכח להיות אנושי. בעל חברה ששכח שגם הוא הורה. בוקר אחד פשוט החלטתי. החלטתי שנמאס לי לעשות כסף עבור מישהו אחר. לקחתי את הפיצויים השמנים שלי, שמנו את הילד אצל הסבתא, נסענו לבנק וישבנו עם בנקאית אישית שבדקה את מצב החסכונות שלנו והכספים הנזילים. לאחר ישיבה ארוכה מאוד, הבנו שחסכנו המון והבנו גם ששכחנו לחיות. מצד אחד, זה מצוין שאין לנו אופי בזבזני, אך מצד שני, מה עם קצת לחיות? סרט מדי פעם? מסעדה? אבל אמרתי לעצמי - לא חשוב. יש בזה המון יתרונות כרגע. היתרון המשמעותי ביותר הוא שאפשר סוף-סוף ללכת בדרך המאתגרת הזו ולפתוח עסק בקריות יחד עם בעלי. הרגשתי שאני משתגעת. זו דרך שידועה כמסוכנת והלכתי בה עם חששות עצומים ובכל זאת צעדתי קדימה, אל הלא-נודע. עשינו מחקר מסביב וקיבלנו הצעות מבעלי עסקים בקריות לפתוח עסק באזור בקרייה. לא יודעת אם עסקים בקריות מצליחים, אבל ניכר שאנשים ממש מאושרים פה. רוב בעלי עסקים בקריות המליצו ללכת על תחומים שיש להם ביקוש רב כדי שתמיד יהיה תזרים של תנועה בעסק. הם ממש נחמדים, נותנים עצות טובות כאלה בחינם. צריך להיות מאוד מסופק בחיים או מאוד נחמד כדי לעשות זאת. השלב הבא בתוכנית היה לראות חנויות להשכרה בקריות . נפגשנו עם מתווך בקריות מחברת "בונים עסקים בקריות" והחלטנו שאנו משקיעים בחנות ירקות ופירות בקריות. אוכל בקרייה זה תמיד דבר שיש לו ביקוש. ראינו כמה חנויות בקריות והחלטנו ללכת על הפינתית שפונה אל בנייני המגורים. אנשים מהקומה הראשונה יתעוררו בבוקר עם ריח תפוזים ולימונים רענן. כבר יכולתי לראות את זה בעיני רוחי. אם השכנה תכין מרק ויחסר לה בצל, היא תרד לשניה אחת לחנות שלנו ותקנה בצל, אולי אפילו עוד כמה דברים טעימים להוסיף לארוחה. חייכתי לעצמי באופוריה. סגרנו את העסקה וחשבתי לעצמי, "איזה מזל שחסכנו את כל הכסף הזה בצד, עכשיו יש לו שימוש חיובי של ממש". אני מודה, כל התהליך הזה אולי נשמע פשוט, אבל באמת שלא. צריך המון בירוקרטיה, זמן, חוסן נפשי ואומץ להמשיך לצעוד קדימה. שלא לדבר על סכומי העתק שהוצאנו מבלי להרוויח אגורה שחוקה אחת. זה מעייף ונראה כי תמיד נהיה בהפסדים. אבל ממה ששמעתי, כל עסק מפסיד בשנה הראשונה עד שהוא מתחיל לראות רווחים, אם בכלל. הסוד טמון במידת הסבלנות שיש לנו. צריך שלווה אמיתית, סבלנות ואמונה מבפנים שנצליח. אני לא מדברת על אמונה דתית. אני מדברת על אמונה בעצמנו. אם נאמין דברים יקרו כפי שנחלום. נבואה שמגשימה את עצמה – זה לא סתם ביטוי. יש דברים מאחורי זה. חייב להיות! אז המשכנו הלאה והפסדנו כספים. היו גם רווחים, אבל אף פעם לא מספיקים. היו בעיות עם ספקים, בעיות של ריקבון הסחורה שהתוודענו אליהם מאוד מהר. ירקות שורש זה דבר מסריח מאוד אם לא זורקים בזמן. אחר כך, מצאנו דרך להביא לקוחות. פרסמנו קופונים וגם הנחות וכל מיני דילים באתרים שונים בקריות. מבצעים שונים. אנשים אוהבים את זה מאוד, מסתבר. והם באו. אנשים באו. החנות שלנו התחילה להתמלא. התחילו להכיר אותנו ולהבין שהשד לא נורא כ"כ. "החדשים אפילו נחמדים". מאותו רגע ואילך הפכנו להיות כמו כל אותם בעלי עסקים בקריות. מאושרים עד אין סוף ועם המון מזומנים בכיס.